השאלות:

1. נישום משפץ את ביתו הכולל חדר שמשמש אותו למשרד. האם הוא יכול לדרוש חלק יחסי מהוצאות השיפוץ כהוצאה עסקית?

2. האם הנישום יכול לדרוש חלק יחסי מהתשומות בגין השיפוץ לעניין מע"מ?

ראשית, לעניין אופי ההוצאות יש לבחון אם מדובר בתיקונים או בהשבחה, שכן עלויות השבחה של הנכס תתווספנה לעלות הנכס. מנגד, תיקונים שוטפים יכולים להיות מוכרים בניכוי שוטף תוך ייחוסם למשרד, כפוף להוראת סעיף 17(3) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961.

שנית, היום שהוצאת השיפוץ היא הוצאת מעורבת (עסקית ופרטית), יש לבחון את עלויות השיפוץ המיוחסות למשרד ואם הן אכן ניתנות להפרדה ברורה מתוך כלל עלויות השיפוץ, שכן רק בקשר לעלויות אלה אפשר לנכות הוצאות לצרכי מס.

סעיף 41 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") קובע כי "אן לנכות מס על תשומות אל אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס".

תקנה 18 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 מתייחסת לתשומות מעורבות, ולפיה אפשר לנכות את מס התשומות בשיעור יחסי – כיחס השימוש לצורכי העסק לכלל השימוש.

עם זאת יובהר כי בהנחה שעיקר השיפוץ הוא של המבנה כולו, עלולה לעלות טענה שמדובר בטפל שהולך אחר העיקר (שיפוץ החלק היחסי של המשרד טפל ביחס להוצאת השיפוץ בכללותה), כך שמדובר בהוצאה שבכללותה היא פרטית ואינה משמשת את העוסק לעסקה חייבת כהגדרתה בחוק מע"מ.

כמו כן יש לציין את סעיף 15 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 הקובע יסור לנכות תשומות בבניית בית פרטי אפילו אם חלקו משמש לעסק. רשויות מע"מ בהחלט יכולות לטעון כי גם שיפוץ בא בגדרי התקנה וגם מכוח התקנה יהיה אסור לנכות תשומות.